אודות

זהו, החלטתי אני הולכת על-זה…

אחרי התלבטות רבה וחששות אינספור, הלב והבטן הכריעו, אני כותבת . משתפת את כולם במה שמשפחתי עוברת כבר תקופה, חושפת במעט את חיי ועיסוקי וכן מנסה לתרום מניסיוננו בענייני נגישות.

אז רגע לפני שאני קופצת למים, קצת על עצמי.

טיול פריחות

טיול פריחות 2015

אני רותם, בשנות ה-40 לחיי, אמא לשירה, יובל וגלעד ואישה לזוהר.

לפני יותר מ-5 שנים, באמצע החיים, זוהר אובחן כחולה ALS (מחלת ניוון שרירים).

חיינו בבסיס של חיל אוויר בדרום , זוג צעיר והורים לשתי בנות קטנות (בטוחים שהגבול הוא השמיים), בשיא הקריירה: זוהר כמפקד יחידה בחיל האוויר, ואני עובדת סוציאלית במועצה האזורית.

ההלם, כצפוי, היה רב, אבל מסתבר שהחיים חזקים מהכל ואין מה לעשות… ממשיכים.

זוהר בהחלפת פיקוד

זוהר בהחלפת פיקוד 2010

בהחלטה מפוקחת וצלולה, החלטנו ללדת ילד נוסף, אשר בא לעולם באהבה גדולה, גלעד- ילד של אושר,   ממלא את ביתנו בשמחה ואור ומוכיח שלצד האובדנים הרבים והבלתי נתפשים, יש גם התחלות חדשות.

עם סיומם של חמש וחצי שנים של חיים בבסיסיי הדרום, עברנו אל ביתנו החדש והמותאם לצרכינו, במושב מאור הסמוך לפרדס-חנה.

מאז גילוי המחלה, אנחנו מתמודדים עם חיים מאתגרים ומאוד מורכבים. מגבלותיו של זוהר הולכות וגדלות, אבל אנחנו משתדלים שלא להיכנע ועד כמה שניתן לבלות וליהנות.

לאחרונה, הקמתי את "למגירה"- משפצת ,בעיקר, מגירות.

מגירת מדף ומגנט

מגירת מדף ומגנט

מתוך הרצון למצוא "רגעים קטנים של אושר" וליצור משהו שהוא שלי, אשר מתאים למידותיי, נוצר העסק.

מה שהתחיל כתחביב קטן, תפס אט אט תאוצה, והיום מלבד המוצרים למכירה, אני מעבירה סדנאות.

בפה מלא אני יכול לומר, שאם יש מתנות קטנות שקיבלתי בדרך הייסורים של חיי,  זה בוודאי, העיסוק החדש שלי.


הבלוג הזה הוא בעצם תמצית חיי הנוכחיים, תמצאו בו-

את האהבה לעיצוב ולמיחדוש, את סיפור חיינו כמשפחה המתמודדת עם מחלה קשה וחשוכת מרפא, וכן את נושא הנגישות והרצון לשתף בטיפים שייקלו את החיים, לאלו אשר זקוקים לכך.

רגעי אושר קטנים-גדולים

רגעי אושר קטנים-גדולים

מקווה שתמצאו בו עניין,

אשמח לתגובות ושיתופים אישיים.

רותם

 

19 מחשבות על “אודות

    • זהר ואישתו המדהימה שלום
      שמי גילי אובחנתי ALS לפני כמה חודשים. מתגוררת במיאמי שבפלורידה ומתעתדת לשוב ארצה ביוני השנה. מאודדדד רוצה לשוחח אתכם ולהיפגש.
      אשמח לקבל אימייל או מספר פלאפון שאוכל לייצור קשר.
      הי חזקים!!!!
      גילי בקרמן
      1-4078645155
      תודה. מחכה

  1. נפעמת מהיכולת שלך "למנף" את חייך כמות שהם. עם כל האתגרים שעומדים מולך.
    ניכר עלייך שהשמחה ממשיכה להאיר את משפחתך, זה לא מובן מאליו!
    מחזקת אותך ומתחזקת ממך!
    תודה!

  2. רותם יקרה גש חמה ממדרשת בן גוריון מהאחות בטי כבר אז כשליוותי אותך לאחא לידתו של גלעד.ידעתי שלפני אשה מיוחדת במינה..מברכת אותך על היוזמה ואת הגורל שזימן לי את הפוסט הזה שלך כשאני הכי זקוקה לו .חיבוק חם .וכייף לראות מה צמח מהתינוק היפה שהיה אצלי

  3. רותם, למרות שכנראה התגוררנו באותו ישוב , אנו לא מכירות, אבל מתחברת עמוקות לצורך להתמודד עם ״מתנה״ שהחיים העניקו לנו כמשפחה.גם אני, אנחנו חווים ומתמודדים כמה הרבה משותף יש מסביבנו ואנחנו ממעטים כל כך לשתף להשתתף. עקבתי אחי המגירה אבל כנראה היה כוח שהובילאותי גם לבלוג. אני מקווה לשאוב כוחות ואם אוכל גם לתתזה יהיה עבורי מתנה. אשריך שהיצירתיות שלך מאפשרת לך מגוות התבטאויות ואפלו רכישה חברות חדשות

  4. רותם מקסימה ומרגשת שאת!
    הבלוג מקסים , את מעוררת השראה והערצה בסיפור חייך ובהגשמה העצמית שלך!
    את זוהר הכרתי בצבא, בהחלט אישיות כובשת ולימים גם אני לא האמנתי לדבר…
    באחד מהירידים זכיתי להכיר גם אותך ולהבין שאת האישה של זוהר – זק. אשה חזקה, מוכשרת ומיוחדת.
    מאחלת שתדעו חוויות טובות, הצלחות ויצירה גדולה שתעשיר אתכם בשמחה ואושר.

  5. רותם היקרה, הכרתי אותך בתקופה של המגורים בבסיס ובאזור וקצת אחרי שהתגלתה לכם המחלה של זוהר. היית עו"ס צעירה שהגיע לעבודה בקיבוץ ותיק וכבשת את חברי הקיבוץ ואותי פתיחות, בחום ובחוזק שהפגנת. שיתפת אותי בדבר המחלה של זוהר ועוד לא ידעת לאן זה יוביל אותכם. רצינו להמשיך להיות בקשר, אבל החיים הובילו אחרת ואת מן הסתם נאלצת להקדיש את כולך… מאז אני עוקבת אחרי הפייסבוק ומתפעמת כל פעם מחדש מהעוצמות שבך ומהיכולת שלך לבד ושלכם ביחד להמשיך בחיים. ואתם משדרים כל כך הרבה ביחד. מחזקת אותך מהדרום הרחוק, אין ספק שמצאת את המינון שבו את מצליחה גם להרגיש את עצמך. המשיכי ככל שאת יכולה בכך.

  6. רותם יקרה
    השתתפתי בסדנה שלך בבוידעם בחיפה.
    ההנאה היתה צרופה ראשית מאישיותך וכשהלכתי לבחור מגירה מהרכב נתקלו עיני במדבקת הals החסרתי פעימה והבנתי.
    שנית המגירה נחטפה על ידי אחד מילדי תוך הבטחה להמשיך וליצור עוד מגירות לשאר הילדים אבל רק בהשראתך!!
    מתי את מגיעה שוב לחיפה? אשמח להיפגש.

  7. רותם שלום , קיבלתי מייל לעבודה פתחתי אותו ומצאתי את האתר שלך . ראשית אתר מהמם. המדף שייצרת עם המגנט סוף ! אני משתדלת לא לקרוא כתבות על ניוון שרירים או אלצהימר יש לי פחד אך משהו משך אותי לקורא את האתר שלך .
    לפני כשנה וחצי לאחר חודשים של בדיקות נמצאה אצלי דלקת נדירה במוח שגרמה לי להתקף אפלפסיה , ואיבוד זיכרון חלקי (לא זכרתי איך להגיע לבית שלי ) . כל האופציות היו על הפרק. לבסוף הגיע שם לדלקת ! אני חיה איתה והיא איתי. כיום היא סוג של רדומה ואני מצליחה לנהל שגרת חיים כמו לפני . אני מנהלת מ. אנוש ,חברת הנהלה בגיל 44 נשואה + 2 . נלחמת כל יום שחס וחלילה הדלקת לא תתפרץ , ולהחזיר לי את כל הזיכון שאבד (זיכרון של ההווה נשמר ) . אני מבינה אותך כשאת מדברת על שגרה , לא נודע , חיבוק , אנשים טובים שרוצים לעזור ולפעמים גם פוגעים . אז גם אני מרשה לי להצדיע לך! יש בך את הזן הזה של אנשים מיוחדים וחזקים שראויים להערצה . איריס

  8. היי רתם שבת שלום
    עברו שבועיים מאז ירדת לערבה מאז ששמעתי אותך,מספרת,מסבירה אבל בעיקר "משפריצה" אופטימיות לכל כיוון.
    המגנט שלך על המקרר,כל בוקר הוא זוכה למבט שלי, כל בוקר כבר שבועיים לא נירגע ולא שוכח את העוצמות שיש בך. בכל הזדמנות מספר לכל מי שמוכן לשמוע על הדבר המדהים הזה "משפחת כרמי"
    מאחל לכם משפחה יקרה וכלכך מיוחדת שיקרה נס והבריאות תחזור למעונכם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *