אופטימיות למרות הכל- סיכום ביניים

מסיימת חצי שנה של מפגשים איתכם,
חצי שנה מאז שהחלטתי שאני קופצת למים ונפגשת
איתכם, איתי ועם המחלה, פנים אל פנים.
IMG_9101

מפגש בקרית אונו בבית משפחת  רוד. צילום: עדית הלוי

מסיימת ממש בימים אלו תקופה משמעותית ולוקחת לי דקה מחשבה
( או יותר נכון 31 יום של אוגוסט)
של עיבוד נתונים:
מה היה לי??
מה נתתי לכם??
מה פגשתי בי ומה לקחתי לעצמי?
IMG_6890

מפגש ברמת השרון משפחת בן-שחר צילום: מיכל סלע

אני רוצה לכתוב הרצאות ומיד משנה את המילה למפגשים, כי זה מרגיש לי יותר נכון,
יותר שם דגש על הקשר שנוצר ביני לבינכם.
לא משאיר אותי בעמדת המרצה ״יודעת כל״,
אלא נותן גם לכם חלק ארי, ממש כמו במציאות שנוצרה.
unnamed (6)

מפגש בראש העין צילום: נגה שנער-שויער

למה עשיתי את זה? מה זה נותן לי?
מה הצורך הכל- כך גדול שלי לשתף? לספר?
הרי מעבר לצורך הכלכלי שעומד בפתחנו, חייב להיות משהו חזק בהרבה.
אני לא מרפה, מציקה לעצמי (בזה אני טובה מאוד)
והמענה הראשון שעולה בי זה החיבוק, המילה החמה, השיתוף שלכם והעידוד.
זה אולי נשמע מוזר אבל אתם, האנשים הרבים שבאו והקשיבו,
נתנו שעה וחצי מהיום-יום העמוס, למען המפגש,
אתם אילו שנותנים לי את הדלק להמשיך במסע המורכב והעצוב של חיינו.
unnamed (1)

מפגש בפרדס חנה אצל משפחת ארביב, עם עוגות משגעות שאיריס מכינה במו ידיה

עכשיו תגידו, טוב, היא בטח אומרת את זה כדי לחזק אותנו, כדי לומר את מה שמתבקש להאמר,
ואני אומר שוב ושוב לא ולא
וגם אוסיף לזאת הסבר-
התמודדות עם מחלה קשה כמו ALS, שזורעת הרס בכל פיסת חיים שפויה,
ממלאת את הלב בריק, עצב ובדידות.
הדרך שלי לשמור על עצמי, על משפחתי, הוא פשוט לשתף,
לא להישאר לבד, בחושך,
לא להישאר לבד עם עוצמות של כאב ויאוש,
לתת גם לכם, במעט, להיות חלק במסע,
לפתוח צוהר למציאות חיינו ולבחירות שלנו.
unnamed (2)

מפגש בחיפה אצל משפחת אדמתי

אחת ״מתופעות הלוואי״ החיוביות שנוצרו בעקבות ״אופטימיות למרות הכל״,
היא חידוד הבחירות שלנו ומתן הכוח לבצעם.
מסתבר, שפעמיים בשבוע, בערך,
בהם אני מדברת (במפגשים) על ההחלטות ועל התפקיד שלי אל מול החיים,
הביאו אותי להבין שמעבר למילים, חשוב לא פחות המעשים,
חשוב ונכון שלא רק יאמרו מהפה החוצה, אלא גם יבוצעו הלכה למעשה.
אני כותבת את זה וחושבת לעצמי עד כמה זה מטורף,
הכוח שמצוי במילה, הכוח שבעצם יוצר התחייבות שלי-
כלפי עצמי, כלפי הילדים וכמובן כלפי זוהר והטיפול בו.
unnamed (5)

מפגש בראש העין משפחת צלאל צילום:נגה שנער- שויער

המפגשים האלו הם שלי, אבל לא פחות של זוהר.
זה נכון שזוהר הוא אדם מאוד פרטי, ובכל סיטואציה אחרת בחיים, הוא לא היה תומך במיזם כזה.
אבל זוהר הוא שותף מלא..
במקומות בהם היתה נגישות, הוא טרח ובא והביע התעניינות.
אני יודעת שזה נשמע אולי מעט קילשאתי, אבל בדרך הזו של המפגשים,
זוהר, אופיו וערכיו, מועברים לאנשים רבים.
unnamed (4)

המוטו של המפגש- בחירה. עיצוב גרפי: עינת אובריין צילום עצמי

להרבה מהמפגשים מגיעים חיילים של זוהר, מכרים מההווה והעבר-
הם באים לתת כתף, לומר שהם איתנו
וזה מרטיט את הלב ומרגש בכל פעם מחדש.
לי ניתנה הזכות לדבר את החויות שלי, אבל גם במעט את של זוהר
וזו זכות גדולה, שניתנת למעט מאוד בני-אדם,
לדבר על אהובם.
צילום: עדית הלוי

צילום: עדית הלוי

אני כותבת את הפוסט הזה אחרי הרבה זמן שלא ניגשתי אל הבלוג,
ומבינה שהצורך בכתיבה קצת שכח,
כנראה בעקבות המפגשים איתכם, אשר מאפשרים עיבוד מחודש ודיבור של חיינו.
אני כותבת את הפוסט ומתבוננת על הקהילה המופלאה שנוצרה כאן בשנה האחרונה,
קהילה של אנשים ולב אחד גדול שמפרגן, שנותן כתף, שאומר מילה מעודדת  ופשוט נוכח.
unnamed (7)

הרצאה בקיבוץ עלומים. צילום:עדית הלוי

אני יוצאת להפוגה קצרה מהמפגשים, הרצאות, או איך שלא אקרא להם.
לוקחת את הזמן לעצמי, לזוהר, לילדים.
לוקחת זמן למגירות, למוצרים החדשים,
לוקחת את הזמן לחדד מסרים ולהדגיש מה אני רוצה לומר,
לוקחת זמן- את המצרך הכי יקר, פשוט זמן.
נתראה בספטמבר
❤
פרטים על ההרצאות  ממש כאן לפניכם. 
קראתם את הפוסט? זה העלה בכם מחשבה, שאלה או סתם הערה?
אשמח לכל תגובה, זה כידוע לכם ממלא את ליבי.
חופש נעים במיוחד רותם.

תגובות פייסבוק

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *