פיצול אישיות

לפעמים אני חושבת

והאמת, שלפעמים אני בטוחה,

שבשביל לחיות ולשרוד את מחלת ה- ALS,

חייבים לסבול מפיצול אישיות.

לא, לא אותו פיצול אישיות אשר מאובחן על-ידי טובי הפסיכאטרים,

לא באופן המעשי, באופן הנראה לעין,

אלא במוחי, בתוך תוכי.

 

אחרי שש שנים של הישרדות יום יומית,

הגעתי למסקנה: יש לי פיצול אישיות!!!

פיצול אישיות, אשר כנראה שומר עלי מפני החיים.

 

ואני אסביר:

אני שבורת לב, מתה לצרוח לשמיים-

שכל העולם יידע, שיש מחלה ארורה שקוראים לה ALS,

שהחיים שלי נהרסו ביום בהיר אחד,

שהחיים שלי סטו ממסלולם בסטייה שלא ניתן לתאר

ושקשה לי, כל כך קשה לי שאין לי אויר.

 

אבל, כלפי חוץ.. אני אסופה, מתנהגת כאחד האדם.

מחייכת שצריך, שותקת שצריך,

אולי קצת צינית, אבל בהחלט במידה הסבירה,

שמשאירה אנשים קרובים אלי, מחבקים ומקשיבים.

קמה בבוקר, מפעילה עסק,

נרשמת לכנסים ואפילו לומדת.

 

אני שולחת את ילדיי בבוקר למסגרות חינוכיות, קצת חרדה לשלומם

אבל פועלת בתלם,

מחנכת אותם, אפילו מאבדת עליהם סבלנות,

וממשיכה, כל הזמן ממשיכה לתת אמון בעולם הזה,

למרות שכבר ממזמן איבדתי אותו.

 

אני חיה חיים זוגיים,

למרות שהם כבר מזמן לא אילו שהיו לי,

או אילו שייחלנו שיהיו לנו,

מספרת לעצמי כל מיני סיפורים,

אבל בתכלס אני לבד, כל-כך לבד.

מנסה להבין את האיש שמנגד,

לפעמים, אפילו חושבת שמצליחה,

אבל לרוב אני חיה בחוסר אונים,

חוסר שליטה וחוסר גדול…

 

בנסיעות הרבות שלי באוטו (מה לעשות אני הנהג היחיד במשפחה)

בעזרת מוסיקה חזקה, ושירים אקראיים שמזכירים ומרטיטים

אני מרשה לעצמי להתפרק, לחבר בין העולמות שלי.

להרשות לעצמי לבכות, לשיר בקול,

ולא להאמין- פשוט לא להאמין, שאילו הם חיי!!!

רק ברגעים הקצרים האלו שני העולמות שלי מתחברים,

לרגעים קצרים וחטופים, אני, אני

פשוט אני!!

 

וכל זה נכתב ביום המשפחה,

אחרי שכבר שבוע שלם, אנחנו (זאת אומרת, זוהר)

עם כאב שיניים ללא מזור.

 

אשמח למילה שלכם, באמת באמת שאשמח.

אוהבת אתכם רותם.

 

 

 

תגובות פייסבוק

תגובות

16 מחשבות על “פיצול אישיות

  1. רותם, נראה שאין ברירה אחרת!
    את מדהימה אותי כל פעם מחדש בכוחות שלך (חמסה( וביכולת לתאר במדויק את הקשיים וההתמודדות בלי לעורר רחמים , עם המון רגש והערצה גדולה אלייך.
    ממש כמו שהכרתי אותך! נשיקות!

  2. את מדהימה. נקודה.
    אין לי יותר מדי דברים להוסיף על הדברים החכמים שנכתבו לך כאן.
    מחזקת אותך בכל ליבי.
    ומאחלת לך את כל הטוב והשקט והשלווה שבעולם.
    מקווה שאת מצליחה לראות את המתנות הקטנות שהחיים חילקו לך, ובעיקר את הכישרון שלך.

  3. רותם יקרה לא מכירה אותך אבל עוקבת אחרייך כבר זמן. מכירה הייטב את המחלה הארורה הזו.
    אני קוראת את הדברים שלך ונפעמת מהמסירות והאהבה שיש בך.
    אני נדהמת מהיכולת שלך לחיות.
    מאחלת לך הרבה אושר ואהבה.

  4. כל כך מדהימה שאת! כל כך מזדהה איתך רותם, אני כרגע מתמודדת עם סרטן השד, בעיצומם של טיפולים, מזדהה עם הפיצול אישיות הזה, גם אני מרשה לעצמי עם המוסיקה באוטו להתפרק קצת, את מדהימה עם כוחות מטורפים, שולחת חיבוק חזק חזק והרבה אנרגיות ואור…

  5. כותבת מוחקת כותבת מוחקת.
    הכי לקרוא ולהקריא ביום המשפחה.
    משפחה זה לא טיולים, סקי וצחוקים – זה אפשר גם עם חברים.
    משפחה זה ערבות הדדית, זה לדעת שאם תזדקק לא ינטשו אותך כי האהבה לא תלויה בדבר…
    תודה לך רותם.
    ושוב יצאת המחזקת . מי יתן ותצליחי לטעום ממנעמי החיים .
    ותמשיכי לכתוב כי אנחנו מחכים לך.

  6. משפחת כרמי ובעיקר זוהר, תצרחי חזק תוציאי הכל שאפשר אבל תמשיכי לחייך לידם כי את ההשראה ומקור הכח עבורם. אמא לביאה!!! הלוואי שבחיבוק היה ניתן להעלים הכל

  7. רותם יקרה!
    את פשוט מדהימה!
    הכתיבה שלך נפלאה.
    לא הרשימה האופטימלית ליום המשפחה אבל כמה טוב שיש משפחה.
    שוב משתאה מול העוצמות שלך!
    תהלה

  8. רותם אהובה
    אין דבר שלם יותר "מהפיצול" הזה. כל כך נכון איך שאת בוחרת להמשיך בשפיות וכל כך נכון שאת מאפשרת לעצמך ברגעים ובמקומות מסוימים לצרוח לצעוק לבכות… וגם לכתוב ולשתף. זה כל כך לא ברור מאליו. מעריכה אותך מאד! מחבקת אותך ואת החלקים המפוצלים שבך חזק חזק.

  9. הייתי מעדיף שלא תהיו מודל לחיקוי בכוח שלכם.
    הייתי מעדיף שלא תהיו מקור השראה לכ״כ הרבה אנשים.
    הייתי רוצה שלא להתפעל מהדרך בה אתם מנווטים את המרקם המשפחתי הכ״כ עדין למקומות הנכונים והבטוחים בתוך ים סוער מוצף בחוסר וודאויות מכל עבר.
    הייתי רוצה סתם לשבת אתכם על כוס קפה ולנהל דו שיח.דו שיח בנאלי על החיים.
    אבל בלית ברירה,אני מתפעל,מוקסם,נפעם,ליבי מתרחב ורוחי חווה השראה גדולה כל פעם מחדש.
    דעו כי הייחוד שלכם בוהק בעולם באור גדול.
    ורותם,תודה לאל על פיצול האישיות!
    הפיצול מציל אותך ממעידה לסף תהום.תצעקי,תצרחי ותזעקי אבל למזלנו כך תמיד תחזרי לאישיות השנייה שמצילה את היום ומראה לילדיה שיש בנו הרבה יותר מהנראה לעין.

  10. כתיבה מקסימה. מילים בעלות תוכן ומשמעות שמצטרפות לשלל מילים פרי הגיגייך, מחשבותייך וליבך מלא הנתינה בהן יצא לי "להתקל" בכל פוסט שאת מעלה. משתקפת לקוראים מציאות מורכבת (ביותר!) אותה את בוחרת לחוות בשיתוף אהובך. אני בוחר לחזק אותך ככל שניתן.

  11. יום אחד,
    אפילו לא ביום המשפחה.
    יצאתי מהעבודה מלווה בחברות לקנות סלט לארוחת הצהריים. האמצע הדרך הספקתי לענות ל3 "נותני שירות" ולהסדיר בלתמים. סגרתי את הנייד וקרסתי.
    איך יכול להיות שאלו חיי??????
    שנה שלמה בהתרוצצות עיוורת; בתי חולים, מרפאות, הנגשה שיפוצים חוויות אחרונות ילדים עבודה….
    מי אני??????
    מה נותר?????
    תפסתי את ראשי ומלמלתי.
    אף אחד לא הבין…. וגם לא היה לי את הכח להסביר…
    אספתי את עצמי והמשכתי
    כי צריך לאכול
    וללכת
    ולנשום
    ולבכות
    ואת כל אלו אבא שלי כבר לא יכול לעשות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *