6 שנים

לפעמים, אני חושבת לעצמי איך היינו נראים עכשיו- בלי ה-6 שנים.

זאת אומרת, איך היינו נראים אם היינו עוברים עכשיו 6 שנים רגילות, בלי מחלה ובלי כל תופעות הלוואי שלה-

אני אישה בת 40 ו- 3/4 ואתה ממש בן 44.

אתה ואני בלי מחלה

אתה ואני בלי מחלה

על מה, למשל, היינו צוחקים?

האם היית ממשיך לקרוא לי רותק׳ה ולעשות לי קולות מצחיקים?

או מספר לי בדיחות שלא היו ממש מצחיקות אותי, או שכן, אבל אני כבר לא ממש זוכרת.

על מה היינו צוחקים?

על מה היינו צוחקים?

 

האם היית מגיע בערב וישר עם הסרבל, פותח את הסירים ומתחיל לאכול מהם עם כף בלי צלחת?

ואני הייתי אוהבת כ״כ לבשל, כי ידעתי שבסוף היום אתה תגיע ויהיה מי שיאכל

(למרות שתמיד צחקת עלי שלכל ארוחה עם חברים ,אני מכינה רק סלטים)

ואחרי האוכל היית שותה  קפה ובוהה באיזה ריאליטי לנקות את הראש מהעומס של היום,

ובלי משים, מסיים שקית של 12 חטיפי מיני פסק זמן, ולא מבין שהמטרה של המיני זה בשביל שאולי, תאכל פחות?

זוהר והבנות 2010

זוהר והבנות 2010

ועל מה למשל, היינו רבים?

כן אני ואתה.

על מה היינו רבים?

על זה שאתה חוזר מאוחר וכל הזמן בעבודה?

או על זה שאני מוותרת על ההתפתחות המקצועית שלי בשביל הקריירה שלך?

אולי, על זה שאתה לא מספיק מעורב בגידול הילדים ושהכל עלי?

או שמא על זה שאני חושבת שאתה לא משקיע מספיק בזוגיות שלנו, בעוד שאתה לא היית מבין, למה אני תמיד מגזימה.

אבא ובעל מדהים

באחד הטיולים המשפחתיים

ולאן היית מתקדם בצבא?

האם באמת היית ממשיך הלאה לעבר פיקוד על מערך הבקרה?

האם הייתי רואה אותך בעיקר בלילות, או יותר נכון בחושך- מעולפת אחרי עוד יום שגרתי.

שירה יושבת על זוהרהחלפת פיקוד 2010

שירה יושבת על זוהרהחלפת פיקוד 2010

ובחופשים או יותר נכון בהדדמה- כמו שאומרים בצבא,

לאן היינו נוסעים?

האם היינו מטיילים ביחד כל המשפחה בחוצלארץ,

או שאתה היית ממשיך ואומר שטיסה עם הילדים זה בעיקר עונש, ועדיף לטייל בארץ.

האם היינו מידי פעם בסופש ספונטניים, מתארגנים מעכשיו להרגע ונוסעים לטייל,

לישון בשטח (טוב לא ממש בשטח- אבל לפחות בצימר של הרגע האחרון).

זוהר ושירה קיץ 2010

זוהר ושירה קיץ 2010

ובכל יום שישי, ממש כמו היום,

האם היינו מתארגנים על ארוחה משפחתית עם חברים ומשפחה מורחבת עד השעות המאוחרות של הערב?

ואתה היית יושב עם כוס יין או בקבוק שנדי (נו מה אפשר לעשות, בתוך תוכך היית קצת וינטאג')

מבסוט מהדברים הקטנים שהם חברים טובים ומשפחה?

מבסוט מהדברים הקטנים

מבסוט מהדברים הקטנים

ומה אני הייתי עושה מבחינה מקצועית?

האם הייתי ממשיכה להיות עובדת סוציאלית ״מודולרית״, שעוברת מעבודה לעבודה בעקבות שינויי מגורים?

או שהיה בי האומץ לעשות את השינוי שכל-כך רציתי בחיי? 

סדנת למגירה במושב מאור

סדנת למגירה במושב מאור

והאם, האם היינו ממשיכים להיות חברים כל-כך טובים?

שבסופו של יום יודעים שיש לנו אחד את השני, גם אם לא דברנו כל היום?

האם היית ממשיך להתייעץ איתי על עניינים ארגונים וחברתיים שהיית נתקל בהם בעבודה,

רוצה לשמוע את זוית הראיה הרגישה שלי?

והאם אני הייתי משתפת אותך בדילמות שלי, בשביל לשמוע קול שפוי ורציונאלי?

אבא מושלם

אבא מדהים ואיש משפחה

האם היית ממשיך להיות אבא מדהים ואיש משפחה רגיש ואוהב,

שמשתולל עם הילדים, רוקד איתם, מחבק ומנשק בלי סוף?

האם היית אבא וגם מפקד שהילדים היו ככ גאים בו?

אבא גאה

אבא שהוא גם מפקד

לא הרבה פעמים,

אבל לפעמים אני שואלת, מעיזה ושואלת

מה היה קורה אם?

מה היה קורה אם?

מה היה קורה אם?

ואתם, גם לכם יש כאלו שאלות? גם אתם לפעמים לוקים במחשבות של מה היה קורה אם??

אשמח מאוד לשמוע אתכם.

הארות, מחשבות, או מילה – אתם יודעים כמה זה משמעותי עבורי.

ובנתיים, מאחלת לכם חג פסח שמח מאוד!!

אוהבת, רותם

 

תגובות פייסבוק

תגובות

9 מחשבות על “6 שנים

  1. אחרי שקוראים ומתרגשים מהכתיבה שלך, מהמחשבות שלך, ממה היה אם, מאיך היה זוהר לפני ה"אם", ומאיך רותם אחריהם, אפשר לומר שכל מחשבות ה"מה היה קורה אם" שלי מתגמדות, ובסה"כ הן סתם פריבילגיה מפונקת.
    את נדירה <3

  2. לחשוב מה היה קורה אם…. אני איבדתי את אימי בגיל 21, ולפעמים, כשאני רואה את החברות שלי שאמא עוזרת עם הילדים או שאמא שלהן הרגיזה אותן, אני חושבת איך זה היה יכול להיות אם…. אבל אני, כנראה כדי לחזק את עצמי, אומרת שרק בגלל מה שקרה החלפתי עבודה, וכך מצאתי את בעלי, והבאנו 4 ילדים מדהימים, ו…. ו…. ו…. אז ברור שהייתי מעדיפה שזה יהיה אחרת, אבל ברגעים קשים מנסה לעשות מהלימון לימונדה.
    לפעמים כשאני נזכרת בזוהר שהכרתי בתקופת הנוער העובד אני חושבת שאיזה כיף לך שהתאהבתם, והתחתנתם, וילדתם, איזה כיף לך על השנים האלה שזכית להיות איתו (ומהיכרות פייסבוקית, נראה שגם הוא הרויח בגדול) ומהשנים שעוד לפנייכם להיות ביחד.
    והמחשבה מה אם? היא פשוט אנושית… חושבים ואז ממשיכים הלאה, כי החיים חזקים מהכול!
    שיהיה חג שמח 🙂

  3. אני חושבת שכל אחד שואל את עצמו את זה לפעמים… וברוב המקרים, אין תשובה, כי פשוט אי אפשר לדעת. כל כך הרבה דברים תלויים אחד בשני… המילים שלך, והתמונות שאת משתפת בפתיחות כל כך גדולה, עושות לי קווץ' כל פעם מחדש. מאחלת לכם חג שמח ומשפחתי

  4. אוף רותם לו ידעת כמה שאלות אני שואלת מה היה קורה אילו.. לראות את זוהר ״כזה חי״ בתמונות, צוחק, שוחה מבלה עם הילדים והתמונה הזו בסוף משאירה עם גוש בגרון שלא מצליח להתעכל בכזו קלות. ועדיין רותם.. לצערנו החיים זה לא כמו הסרט דלתות מסתובבות, זה לא הפרומו לחיים זה החיים עצמם וזה התסריט שנכתב לכם ועם זה אתם לגמרי מנצחים. ואמן את האילו, יש את היש. את הקיים וכן זה נורא וקשה ובעיקר כל כך לא פייר. אבל זוהר חי ופה ואבא נוכח ותאמיני לי מנסיון הייתי עושה הכל שאבא שלי יהיה פה בכל מצב וצורה רק שיהיה לי אבא לשים את הראש על החזה שלו ולדבר איתו. אוהבת אותך ריגשת אותי ממש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *