"נופש גלגלים"

unnamed (5)

פעם, שהייתי קטנה היה בקבוץ מושג שנקרא "נופש גלגלים". בחודשים יולי אוגוסט' על לוח המודעות בחד האוכל, היתה נתלת טבלה, וכל משפחה היתה נרשמת, למספר ימים, בכדי לקבל רכב (שהיה אז מצרך נדיר) איתו תוכל לנסוע ברחבי הארץ. מאז שילדינו הפכו להיות דמויות שעומדות על דעתן, או לפחות כאלו עם רצונות שנשמעים בקול, הם מבקשים בכל חורף

עוד >>

דברים שלא ידעתי

20130112-obd_0402

עד שחלית לא ידעתי שיש לי יכולת כתיבה והבעה טובה. עד שחלית, לא ידעתי שקיימת בי יצירתיות כמו מעיין נובע. עד שחלית, לא ידעתי שאוכל לסייע בש״ב לילדינו (בעיקר בחשבון) מבלי לאבד את דעתי. עד שחלית, לא שערתי שאנהג ברחבי הארץ, בלי בעיה. עד שחלית, לא תארתי לעצמי שאוכל לנהל משק בית לבד. עד שחלית

עוד >>

איך זה לשתוק?

Processed with VSCO with f2 preset

וחשבתי עליך, איך זה לשתוק? לצפות בעולם, להתבונן?? לראות את כל הדקויות ללא יכולת להגיב. וחשבתי עליך, איך זה לשתוק? לשמוע שיחות הרות גורל, נושאים הבוערים בדמך, ולא להיות מסוגל לדבר. וחשבתי עליך, איך זה לשתוק? לראות את ילדיך מספרים חוויות,  גדלים למולך, כמהים לתגובה והיא איננה. וחשבתי עליך, איך זה לשתוק? הרי אנחנו יצורים

עוד >>

עניין של בחירה

unnamed (9)

שעת ערב מוצאי שבת אמצע אוגוסט, בגן השעשועים במושב שלנו, אחרוני הילדים והוריהם מתחילים להתפזר לבתיהם, אוירה של חופש וקיץ באויר, מחדדת אצלי מחשבות וכאב. מה ביני לבין חופש? מה ביני לבין תחושת שחרור והנאה?? מאז שזוהר חלה ומגבלותיו גברו, תקופה זו  של השנה קשה לי מאוד. הלוח ברשתות החברתיות מלא בתמונות מרחבי העולם והארץ, כולם

עוד >>

אופטימיות למרות הכל- סיכום ביניים

IMG_6889

מסיימת חצי שנה של מפגשים איתכם, חצי שנה מאז שהחלטתי שאני קופצת למים ונפגשת איתכם, איתי ועם המחלה, פנים אל פנים. מסיימת ממש בימים אלו תקופה משמעותית ולוקחת לי דקה מחשבה ( או יותר נכון 31 יום של אוגוסט) של עיבוד נתונים: מה היה לי?? מה נתתי לכם?? מה פגשתי בי ומה לקחתי לעצמי? אני

עוד >>

בראשית היו שמיים

IMG_8812

פעם בשנה אנחנו נוסעים לנופש משפחתי. זאת אומרת, פעם בשנה אנחנו אורזים את כל הבית, אבל ממש את כולו, ויוצאים למבצע צבאי. אני מאמינה גדולה, ביצירת זיכרונות עבור ילדי, ביצירת רגעי משפחה משותפים שינצרו להם גם בבגרותם, ויעלו בהם חיוך ואולי גם ערגה אל ילדותם. אני חושבת שבסופו של יום, במיוחד במציאות המטורפת של החיים

עוד >>

על הזיכרון על השיכחה

unnamed (71)

ברוח התקופה וימי הזכרון, אשר מדכדכים אותי ומעלים בי דמעות וכאב של ממש, מצאתי את עצמי חושבת רבות על זכרון ושיכחה- על הרצון לאחוז בזיכרון בכל דרך, אל מול הזמן, שבאכזריות, מטשטש את העבר שהיה עד לא מכבר, כל כך ברור ומחודד. לא, זה לא יהיה פוסט פילוסופי, אבל בהחלט באמצעות הכתיבה אני שואלת או

עוד >>

מחשב מסלול מחדש

תמונה 2 (4)

  נוהגת ברכב, כבר שעת אחר- צהריים, הילדה מאחור, נאספה זה עתה מטיפול (עוד אחד מיני רבים), מרחוק כבר מבחינה בהאטה- תאונת דרכים. ככל שמתקרבת אל הזירה, רואה שני רכבים שהתנגשו, אין פצועים קשה, אמבולנס במקום, משטרה, אישה מבוהלת, המעגל חסום לבאי הנתיב הנגדי. אני ממשיכה, נוסעת בכביש, בדרך לאסוף את שאר הילדים… ומולי מכוניות נוסעות, הן

עוד >>

נוכח נפקד- על אובדן התקשורת המילולית במחלת ה-ALS

צילום מופלא ורגיש: עדית הלוי

הוא פה ממש לצידי, אני יכולה לראות אותו, להרגיש אותו, את חום גופו. הוא נוכח נפקד. הוא איתי, מרגיש, חושב, יש לו דעה, יש לו בודאי מה לומר, אבל הוא נפקד. נפקד בגופו הבוגד. ידעתי שנגיע לשם, זה הרי ההלם בבשורת המחלה, ידעתי שזה ייכאב, אבל לא ידעתי עד כמה זה יהיה בלתי נסבל. אני

עוד >>

ובחרת- על הבחירה להתחבר למכונת הנשמה במחלת ה-ALS

unnamed (44)

נוגעת בה, בזהירות, הבטן מתהפכת, ובחילה דקה משתלטת עלי, כן, ככה זה- התגובה היא ממש גופנית, בכל פעם שחוזרת, רק בקצה המחשבה, אל אותה התקופה. אבל אני ממשיכה, נוגעת בה, ומשתפת, פותחת מעט, הפצע עוד כואב, הוא כנראה ימשיך להיות כזה, עוד שנים רבותֱֱ! שבת בערב, אפריל 2013, מחר הרגע לו חיכינו כל-כך, טיסה לחצי גמר ליגת האלופות בברצלונה,

עוד >>