על הזיכרון על השיכחה

unnamed (71)

ברוח התקופה וימי הזכרון, אשר מדכדכים אותי ומעלים בי דמעות וכאב של ממש, מצאתי את עצמי חושבת רבות על זכרון ושיכחה- על הרצון לאחוז בזיכרון בכל דרך, אל מול הזמן, שבאכזריות, מטשטש את העבר שהיה עד לא מכבר, כל כך ברור ומחודד. לא, זה לא יהיה פוסט פילוסופי, אבל בהחלט באמצעות הכתיבה אני שואלת או

עוד >>

חלומות של אחרים- חופשה משפחתית ומחלת ה-ALS

1 בספטמבר אצלנו

סוף החופש הגדול. הנופשים המשפחתיים בארץ ובעולם הסתיימו, ואני אוטוטו בדרך לנופש בנות באילת, (עם בנותיי ועם חברה טובה ובנותיה) מעיזה לשתף אתכם שעברתי תקופה לא קלה. כן, במחלה ה-ALS הקשה הזו יש כבר שיגרה, אמנם עצובה וכואבת אבל יש שגרה. לפעמים, יש תקופות טובות יותר, אך לפעמים יש תקופות טובות פחות. ולמה היתה לי

עוד >>

ומה עם הילדים? (חלק א)- התמודדות ילדים עם מחלת ה-ALS

יובל יום הולדת 5

פעמים רבות, אפילו בשיחת חולין, עם אנשים שההכרות בינינו אינה עמוקה, נשאלת השאלה ומה עם הילדים? איך הם מתמודדים עם מחלת ה-ALS? אז בכמה מילים אומר : שהם מתמודדים כמו שכולנו מתמודדים, לפעמים קשה, לפעמים קשה מאוד, אבל הם מתמודדים!!! אני משתדלת מאוד ושמה לי תזכורות רבות לכך, שלמרות כל הקושי, הם צריכים לחוות ילדות

עוד >>

מוכרחים להיות שמייח- על הבחירה להמשיך בחיים למרות מחלת ה-ALS

יום הולדת 43 לזוהר צילום:אורן בן דור

אולי זה רוח חגיגות ה-40 שמנשבת וגורמת לי להרהורים, אולי זה ריח הקיץ שמעלה בי זיכרונות באופן בלתי נשלט, אבל הלב שלי עצוב בימים האחרונים. האמת, שהלב שלי עצוב כבר 5 שנים, הגוף והראש מנסים להמשיך, ולפעמים זה גם קצת מרטיט את הלב, אבל בעיקרון, ביום יום, הלב שלי עצוב!!! זה לא נאמר חלילה ממקום

עוד >>

כתבו עלינו כמשפחה

יום הולדת יובל צילום: אורן בן דור

 

עוד >>

קפה פיינברג- חדרה

בית הקפה בפנים
קצת מרחב בין השולחנות לא יזיק

זה היה בשיא החורף… ביום הכי משוגע בשנה. הגשם לא פסק לרדת ושלוש שעות אחרי שעזבנו את העיר, נחל חדרה עלה על גדותיו ואין יוצא ואין בא. נתיבי איילון היו סגורים כבר מלפנות בוקר והחלטנו באופן ספונטני אנחנו וחברה (שלקחה יום חופש כפוי בשל הסערה), ללכת לארוחת בוקר בבית פיינברג. קצת היסטוריה אישית: אני בת

עוד >>