ההורים שלו

unnamed (30)

לפני 17 שנים נכנסתי לחייהם, בת הזוג של בנם. הייתי החברה הראשונה שזוהר בחר להכיר להם. כמו בכל מערכת יחסים, למדנו להכיר זו את זה. אט-אט גילינו שיש לנו לא מעט במשותף – קיבוץ, השומר הצעיר, תפיסת עולם. וגם לא מעט שונוּת, בכל זאת… די מהר נראָה שהם מרוצים מהשידוך, או בוא נאמר שלפחות הם

עוד >>

"נופש גלגלים"

unnamed (5)

פעם, שהייתי קטנה היה בקבוץ מושג שנקרא "נופש גלגלים". בחודשים יולי אוגוסט' על לוח המודעות בחד האוכל, היתה נתלת טבלה, וכל משפחה היתה נרשמת, למספר ימים, בכדי לקבל רכב (שהיה אז מצרך נדיר) איתו תוכל לנסוע ברחבי הארץ. מאז שילדינו הפכו להיות דמויות שעומדות על דעתן, או לפחות כאלו עם רצונות שנשמעים בקול, הם מבקשים בכל חורף

עוד >>

3 שנים של ביחד

מחוברות 2

3 שנים שאני ו"למגירה ביחד (תודו שזה הרבה למערכת יחסים). מה שהתחיל כתחביב בדמות "העברת זמן" ו"שומר שפיות", ניהיה לעסק. אני זוכרת שבתקופה חשוכה בעברי, בה הייתי מנויה על עיתון לאישה, היה מדור קבוע של נשים שעשו שינוי אישי- מקצועי בחייהן. תמיד הייתי מביטה בנשים אלו בקנאה, ושואלת את עצמי "מה אני אעשה שאהיה גדולה".

עוד >>

איך זה לשתוק?

Processed with VSCO with f2 preset

וחשבתי עליך, איך זה לשתוק? לצפות בעולם, להתבונן?? לראות את כל הדקויות ללא יכולת להגיב. וחשבתי עליך, איך זה לשתוק? לשמוע שיחות הרות גורל, נושאים הבוערים בדמך, ולא להיות מסוגל לדבר. וחשבתי עליך, איך זה לשתוק? לראות את ילדיך מספרים חוויות,  גדלים למולך, כמהים לתגובה והיא איננה. וחשבתי עליך, איך זה לשתוק? הרי אנחנו יצורים

עוד >>

עניין של בחירה

unnamed (9)

שעת ערב מוצאי שבת אמצע אוגוסט, בגן השעשועים במושב שלנו, אחרוני הילדים והוריהם מתחילים להתפזר לבתיהם, אוירה של חופש וקיץ באויר, מחדדת אצלי מחשבות וכאב. מה ביני לבין חופש? מה ביני לבין תחושת שחרור והנאה?? מאז שזוהר חלה ומגבלותיו גברו, תקופה זו  של השנה קשה לי מאוד. הלוח ברשתות החברתיות מלא בתמונות מרחבי העולם והארץ, כולם

עוד >>

אופטימיות למרות הכל- סיכום ביניים

IMG_6889

מסיימת חצי שנה של מפגשים איתכם, חצי שנה מאז שהחלטתי שאני קופצת למים ונפגשת איתכם, איתי ועם המחלה, פנים אל פנים. מסיימת ממש בימים אלו תקופה משמעותית ולוקחת לי דקה מחשבה ( או יותר נכון 31 יום של אוגוסט) של עיבוד נתונים: מה היה לי?? מה נתתי לכם?? מה פגשתי בי ומה לקחתי לעצמי? אני

עוד >>

בראשית היו שמיים

IMG_8812

פעם בשנה אנחנו נוסעים לנופש משפחתי. זאת אומרת, פעם בשנה אנחנו אורזים את כל הבית, אבל ממש את כולו, ויוצאים למבצע צבאי. אני מאמינה גדולה, ביצירת זיכרונות עבור ילדי, ביצירת רגעי משפחה משותפים שינצרו להם גם בבגרותם, ויעלו בהם חיוך ואולי גם ערגה אל ילדותם. אני חושבת שבסופו של יום, במיוחד במציאות המטורפת של החיים

עוד >>

על הזיכרון על השיכחה

unnamed (71)

ברוח התקופה וימי הזכרון, אשר מדכדכים אותי ומעלים בי דמעות וכאב של ממש, מצאתי את עצמי חושבת רבות על זכרון ושיכחה- על הרצון לאחוז בזיכרון בכל דרך, אל מול הזמן, שבאכזריות, מטשטש את העבר שהיה עד לא מכבר, כל כך ברור ומחודד. לא, זה לא יהיה פוסט פילוסופי, אבל בהחלט באמצעות הכתיבה אני שואלת או

עוד >>

6 שנים

אתה ואני בלי מחלה

לפעמים, אני חושבת לעצמי איך היינו נראים עכשיו- בלי ה-6 שנים. זאת אומרת, איך היינו נראים אם היינו עוברים עכשיו 6 שנים רגילות, בלי מחלה ובלי כל תופעות הלוואי שלה- אני אישה בת 40 ו- 3/4 ואתה ממש בן 44. על מה, למשל, היינו צוחקים? האם היית ממשיך לקרוא לי רותק׳ה ולעשות לי קולות מצחיקים? או

עוד >>

הי דרומה לרמון

טיול בממשית כשזוהר כבר סוחב רגל

זה היה רק עניין של זמן, ידעתי זאת, עד שאחזור לבית שהיה שלנו, במשך שנתיים- שיכון משפחות של בסיס חיל האויר רמון. השנתיים בהן גרנו ברמון היו, בוודאות, השנים הקשות בחיינו… אלו היו השנים בהם אחרי האבחון ( והניסיון להאמין שאולי זו היתה טעות) חטפנו את הכאפה שאכן אנחנו בסרט איימים, שאף אחד לא יוכל

עוד >>