זו עדשת המצלמה- קורס צילום למעצבות אצל מאיה חבקין

קורס צילום למעצבות

תמיד חלמתי לדעת לצלם. יש משהו קסום בעייני, ביכולת האדם לתרגם את העולם באמצעות מצלמה. אצלנו, במשפחתי הגרעינית, אימי אמונה על הצילום, לאורך כל חיי, בכל אירוע (משולי ועד משמעותי) היא חמושה במצלמה. מנדנדת לרוב, לא מרפה, ״ולוקחת״ עוד זוית ועוד זוית. בשנים האחרונות, היא מרבה לשכוח את המצלמה בביתה ולכן לצילום נוסף ריטואל ״ההולכת

עוד >>

ובחרת- על הבחירה להתחבר למכונת הנשמה במחלת ה-ALS

unnamed (44)

נוגעת בה, בזהירות, הבטן מתהפכת, ובחילה דקה משתלטת עלי, כן, ככה זה- התגובה היא ממש גופנית, בכל פעם שחוזרת, רק בקצה המחשבה, אל אותה התקופה. אבל אני ממשיכה, נוגעת בה, ומשתפת, פותחת מעט, הפצע עוד כואב, הוא כנראה ימשיך להיות כזה, עוד שנים רבותֱֱ! שבת בערב, אפריל 2013, מחר הרגע לו חיכינו כל-כך, טיסה לחצי גמר ליגת האלופות בברצלונה,

עוד >>

אמא

עם אמא שנת 1981

אני משכיבה אותה, כבר מאוחר עוד מעט עשר בלילה, היא רק בכיתה ו', ללא ספק זמן לישון, מחר יום לימודים, והיא מבקשת שאשכב לידה. "בואי אמא אני עושה לך מקום". המיטה שלה קטנה לשתינו, אני שוכבת על הצד, והיא מחבקת אותי "כפיות"… ולפתע אני מבינה, בהבזק של שניה, שהיא מחבקת אותי, עם ידיים גדולות-קטנות, ואני

עוד >>

רוית, רוית רוד

מגירה בבית שעיצבה רוית רוד. צילום:מאיה חבקין

 את השם רוית רוד ראיתי על הפיד מרצד לא פעם, כאשר התחלתי להיכנס לכל "עולם העיצוב". מבלי שהכרנו, יש ברוית משהו נעים ונגיש. תמונות הבתים והפוסטים שהיא מעלה, תמיד רכים ומזמינים, ממש כמוה. ואז הגיע ממנה הטלפון (או אולי הסמס ),ואני כל-כך התרגשתי כי זו רוית הידועה מהפייסבוק. והיא הזמינה עבור לקוחה מגירה בצבע שחור- נשבעת לכם

עוד >>

לימור ואני

צילום: עדית הלוי

זה מצחיק וגם מוזר לכתוב פוסט בתחום העיצוב על חברה וקולגה. את לימור הכרתי לפני יותר משנתיים ביריד החלומות במתחם התחנה, של נתנאלה, בו השתתפתי. יש משהו בלימור שמבלי שממש מכירים, ישר מתאהבים בה. יש משהו במראה, בזוהר, בחום, שרוצה להישאר קרוב- אולי מתוך המחשבה האנוכית, שחלק מהתכונות שלה יידבקו גם קצת בי.  אז נפגשנו ביריד, ולפחות

עוד >>

ברכת יומלדת לשירה ויובל

חוגגות יום הולדת

את הברכה הזו פירסמתי בפייסבוק שנה שעברה, ביום ההולדת של שירה ויובל. שתיהן נולדו באותו תאריך, ה-28/9 בהפרש של 3 שנים (שירה ב2005 ויובל ב-2008) הבדיחה המשפחתית שלנו אומרת שאצלנו בבית הכל היה מאוד מתוכנן, אפילו תאריכי הלידה, עד שהגיע ה-ALS. כשחשבתי מה לכתוב השנה, ראיתי שאין ברכה מדויקת ונכונה  יותר שאני יכולה לאחל להן

עוד >>

חלומות מתגשמים- סדנת יצירת מגירת חזון

לוח השראה על מגירה ישנה צלום:עדית הלוי

"כשאני שוכב לי וישן לי ככה, בעיינים עצומות, אז אני נזהר, תמיד אני נזהר לא לחלום את כל החלומות. אז יש לי חלומות שלא חלמתי, כאלו שנתנו לי מתנה. לשמור מכל משמר, כמו אוצר יקר, ולחלום אולי בעוד שנה". (מתוך שירה של לאה נאור) זה ידוע וממש לא סוד שפעם, לא מזמן, בחיים הקודמים שלי,

עוד >>

כוכב שביט

טבעת עם טביעת אצבע עיצוב מירב שביט

אני לא מעונדות התכשיטים, אפילו חורים לעגילים מעולם לא עשיתי. גם בן זוגי (שיחייה) קלט את הענין ואפילו טבעת אירוסין לא רכש (ואגב גם עד היום לא הציע נישואין) לעומת זאת, אני מקפידה להיות מעודכנת על קולקציות מעניינות ולסמן דברים שארכוש לכבוד איזו יומלדת עגול, לידות שהיו וכיוצב. כך שאם מציצים לארון שלי, ניתן למצוא

עוד >>

טעם החיים- על אובדן היכולת לאכול במחלת ה-ALS

http://grandmotherskitchen.org/

געגוע, זיכרון, הוא ״אירוע בלתי נשלט״ בלי הכנה מוקדמת, בלי הודעה זה פשוט מציף. … מאסטר שף, תוכנית הבישולים האולטימטיבית , שתמיד טבולה בסיפורים אישיים מרגשים עד דמעות, מרתקת אותנו כמשפחה ובפרט את שירה שלי, ילדתי הבכורה, שאהבתה לבישול ואפייה ניכרים כבר מגיל צעיר ביותר. שבוע שעבר נושא התוכנית:״ בישול מנה לאדם שכבר אינו יכול לאכול

עוד >>

קיץ – מוזה, "ילדות נשכחת" ויצירה

אילו זכרונות נוצרת אני ליילדי

מוזה-  אני ילדה של קיץ. נולדתי ממש כשהקיץ כבר נוכח ומזיע והימים ארוכים ומלאי אור. אני ילדה של קיץ, ילדה של ים, ואבטיחים, ילדה של בגדים קצרים ורגלים יחפות. ילדת קיבוץ. קיץ הוא זמן של חופש (בעיקר לצעירים שבמשפחה), של זמן פנוי עד אין קץ, של הורים עייפים אל מול השכבות מאוחרות והשכמות אי שם בצהריים.

עוד >>