ההורים שלו

unnamed (30)

לפני 17 שנים נכנסתי לחייהם, בת הזוג של בנם. הייתי החברה הראשונה שזוהר בחר להכיר להם. כמו בכל מערכת יחסים, למדנו להכיר זו את זה. אט-אט גילינו שיש לנו לא מעט במשותף – קיבוץ, השומר הצעיר, תפיסת עולם. וגם לא מעט שונוּת, בכל זאת… די מהר נראָה שהם מרוצים מהשידוך, או בוא נאמר שלפחות הם

עוד >>

בראשית היו שמיים

IMG_8812

פעם בשנה אנחנו נוסעים לנופש משפחתי. זאת אומרת, פעם בשנה אנחנו אורזים את כל הבית, אבל ממש את כולו, ויוצאים למבצע צבאי. אני מאמינה גדולה, ביצירת זיכרונות עבור ילדי, ביצירת רגעי משפחה משותפים שינצרו להם גם בבגרותם, ויעלו בהם חיוך ואולי גם ערגה אל ילדותם. אני חושבת שבסופו של יום, במיוחד במציאות המטורפת של החיים

עוד >>

על הזיכרון על השיכחה

unnamed (71)

ברוח התקופה וימי הזכרון, אשר מדכדכים אותי ומעלים בי דמעות וכאב של ממש, מצאתי את עצמי חושבת רבות על זכרון ושיכחה- על הרצון לאחוז בזיכרון בכל דרך, אל מול הזמן, שבאכזריות, מטשטש את העבר שהיה עד לא מכבר, כל כך ברור ומחודד. לא, זה לא יהיה פוסט פילוסופי, אבל בהחלט באמצעות הכתיבה אני שואלת או

עוד >>

6 שנים

אתה ואני בלי מחלה

לפעמים, אני חושבת לעצמי איך היינו נראים עכשיו- בלי ה-6 שנים. זאת אומרת, איך היינו נראים אם היינו עוברים עכשיו 6 שנים רגילות, בלי מחלה ובלי כל תופעות הלוואי שלה- אני אישה בת 40 ו- 3/4 ואתה ממש בן 44. על מה, למשל, היינו צוחקים? האם היית ממשיך לקרוא לי רותק׳ה ולעשות לי קולות מצחיקים? או

עוד >>

מחשב מסלול מחדש

תמונה 2 (4)

  נוהגת ברכב, כבר שעת אחר- צהריים, הילדה מאחור, נאספה זה עתה מטיפול (עוד אחד מיני רבים), מרחוק כבר מבחינה בהאטה- תאונת דרכים. ככל שמתקרבת אל הזירה, רואה שני רכבים שהתנגשו, אין פצועים קשה, אמבולנס במקום, משטרה, אישה מבוהלת, המעגל חסום לבאי הנתיב הנגדי. אני ממשיכה, נוסעת בכביש, בדרך לאסוף את שאר הילדים… ומולי מכוניות נוסעות, הן

עוד >>