Then we take berlin- חופשה לבדי למרות ה-ALS

בעוד שבוע וחצי זה קורה-

אני טסה לחופשה של 5 ימים בברלין.

על פניו, אחלה של דבר..

לקחת " פסק -זמן" מהחיים המטורפים והמוטרפים שלי,

מי, אם לא אני, זקוקה כל-כך להפוגה.

מפת התחבורה בברלין

מפת התחבורה בברלין

אני יודעת שאני צריכה את זה, ממש כמו אויר לנשימה,

אני גם יודעת כבר להגיד לעצמי שאין ראויה ממני לחופשה

אמיתית, שתאפשר לי לשכוח ולהתנתק מהכל,

אבל אני גם יודעת-

שאין סיכוי בעולם שזה ייקרה!!

זקוקה לזה כמו אויר לנשימה

זקוקה לזה כמו אויר לנשימה

לפני חמש שנים, שזוהר כבר היה חולה במחלת ה-ALS,

ואני הייתי בהריון עם גלעד,

נסענו, לחופשה באגמים באיטליה.

זו היתה הנסיעה הקשה ביותר שחוויתי בכל ימי חיי,

ולא, לא בגלל הפאן הפיזי, אלא בגלל הפאן הנפשי.

למעשה, בנסיעה הזו "נפל לי האסימון",

שלא משנה לאן ארחיק ולא משנה מה אעשה-

מחלת ה-ALS של זוהר, תיהיה איתי תמיד, בכל מקום.

669a670e-720a-4824-9b5d-2078274a8a4c

טיול באיטליה 2010

גם אם זוהר לא יהיה איתי פיזית,

היא תיהיה שם נוכחת, מתזכרת וצורבת.

החלום להתנתק ולשכוח מהכל-

פשוט לא יכול להתממש!!!!

22f7dc20-ca24-4321-bb8d-77a0e534f468

בית קפה קטן והמון שקט

יש לי חברה טובה ושותפה למסע,

שאומרת שלפעמים צריך את החופש,

רק בשביל לא לראות את המחלה, כל הזמן מול העיינים.

הרי במחשבות היא נמצאת תמיד (נשבעת לכם שבכל שנייה של היום והלילה חושבת ALS)

ועם הבחירה בחופשה בלעדיו, גם מתעצמים רגשי האשם,

אבל הניתוק, אפלו אם הוא רק פיזי,

לפעמים בכל זאת מאוורר.

קצת הפוגה לא תזיק

לפעמים הניתוק הפיזי הכרחי

בתחילת דרכי כמטופלת, אצל אחת מהמטפלות הרבות שחוויתי

(כן יש לי היסטוריה ארוכה בתחום, אבל זה אולי ידובר בפוסט אחר),

נאמר לי משפט חכם מאוד:

אי אפשר להגיד לילדים שממשיכים בחיים,

ולא להראות להם בעצמי כיצד אני ממשיכה לחיות.

(כידוע, המודלינג בהורות ובחינוך הוא אולי האלמנט המכריע והמרכזי ביותר) ,

ועל-כן, במיוחד בהתמודדות מורכבת כשלנו,

אני לא יכולה לדבר משהו, ולעשות משהו אחר.

עם זוהר ברומא ממש עם גילו המחלה 2009

עם זוהר ברומא ממש עם גילוי המחלה 2009

אז אני כידוע,  החלטתי שאני חיה.

אני חיה עם לב שבור וכאב  עצום (שלפעמים מתבטא  ממש  בכאב פיזי),

אבל אני חיה.

מנסה להמשיך לחיות

מנסה להמשיך לחיות

ואיך זה קשור לברלין?

אני לא רק חיה פיזית , אלא גם משתדלת להחיות את הנשמה שלי– לבלות ולראות מקומות חדשים.

בתור חובבת טיולים, בעבר, בארץ ובעולם,

אין ספק שמשהו "מת בי" מאותו הרגע שזוהר כבר אינו שותף איתי לחוויות אלו.

אני לא מסוגלת, לחזור אל אותם המקומות בהם הייתי איתו בעבר,

אני גם משתדלת להמעיט בנסיעות, כיוון שהפרידה ממנו לימים רבים,

קשה לי עד מאוד.

אך עם הכל, אני עושה זאת, במינון שמתאים לי, שמתאים גם לזוהר.

הנסיעה האחרונה לחוצלארץ עם זוהר

הנסיעה האחרונה לחוצלארץ עם זוהר

אני מודה בכל יום, על כך שזכיתי בחברות טובות ואוהבות

שנמצאות איתי ביום יום וגם יוצאות איתי למסעות האלו.

מודה על כך שהן יודעות להכיל את השמחה, הכאב,

את האושר, הצחוק והעצב ביחד!

2d874d81-f822-4a01-b3da-0210024adcbb

קפה טוב, הרבה קניות וחברה טובה

עוד שבוע וחצי אני נוסעת לברלין הקרה,

מקווה שאצליח ולו במעט, להנות, לראות עולם,

לחמם את ליבי, בקניות, אוכל וחיים טובים, עם חברה טובה!!

***********************************************************

אהבתם את הפוסט? חשבת או רציתם לשתף??

אשמח מאוד לשמוע ממכם.

חורף נעים רותם

 

תגובות פייסבוק

תגובות

10 מחשבות על “Then we take berlin- חופשה לבדי למרות ה-ALS

  1. תקשיבי ותקשיבי לי טוב! חיים לצד זוהר זה השיעור הכי חזק של מה זה באמת לחיות. זה שילוב של חוכמת ילד שחי בפליאה על כל דבר וזקן שמתבונן ממרום שנותיו והכול בך שאמורה לשמש מודל ודוגמה גם אם לא בא לך. בשביל להיות כל זה ולא רק לדבר את צריכה לחיות ולהחיות את האני שבך. זה שמתחבא וסובל לפעמים אבל תמיד יתגמד ליד סבל גדול ממנו. סעי תנשמי המון חמצן של ריחוק ושקט וניתוק ותחזרי לתפקיד הגיבורה. מגיע לך וזה לא המקום להיות הפולניה שצריכה לסבול בשביל כולם. תהני בפקודה. נשיקות

  2. לימור יקרה,
    הכי מגיע לך בעולם חופש. גם אם הוא בא עם כל מה שכה היטבת לתאר… עדיין כמו שאמרת, לפעמים צריך את החופש מלראות את הקושי היומיומי בעיניים. אני מאחלת לך חופשה נהדרת של מנוחה, של שקט ורוגע ולו במעט, של נופים אחרים וחברה טובה.וכמובן, שהכל יהיה גם רגוע וטוב בבית בהעדרך.

  3. רותם יקרה, כתבת כל כך מצוין בעיני, משקף את הכל. ואני כל כך אוהבת לראות תמונות של זהר לפני המחלה, זה ממלא לי חור של חוסר ידע אודותיו וכיף לי לראות אותו ככה. וגם עצוב.

  4. רותם, את בטח לא זוכרת אותי, גרתי איתך במשך שנה בעובדה. את זכורה לי, חייכנית, תמיד מברכת לשלום על השבילים של השיכון.
    אני עוקבת אחרי הבלוג שלך ובכל פעם מתכווצת לי הבטן והדמעות מתחילות לרדת. זוהר קולל במחלה איומה אך זכה באישה מדהימה, אני מחזיקה לך ולזוהר אצבעות , ומתפללת לנס.
    בתחושה של אהבה גדולה ורצון עז שתצוץ איזו אבקת קסמים שתחזיר את האושר והנחת לחייכם❤

  5. רותם, כמו תמיד הכתיבה שלך מאד נוגעת. מאחלת לך נסיעה עם איזונים ומינונים טובים של כאב והנאה. לא לשכוח להתהלך מצד לצד ברחוב קסטנייאל בשכונת פלצנאואר ברג. מלא בתי קפה מהממים וחנויות שוות ומעוצבוצ. מקום מושלם לניקוי ראש עם חברה טובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *